לצחוק בבית הספר
מהו סוד ההצלחה של הצחוק בבתי הספר?
 

המורה שואלת את אחד התלמידים: "מה הבנת בנושא השברים
בשיעור מתמטיקה?" התלמיד משיב לה: "שנישבר לי ממתמטיקה..."

 

 

 

כאשר אנחנו גורמים לאדם אחר לצחוק אנחנו חולקים איתו רגע פרטי ומיוחד של הבנה משותפת, ולכן השימוש בצחוק בבתי הספר הוא כלי יעיל במיוחד התורם בניהול יחסי אנוש בכיתה. שימוש בצחוק בבתי הספר מאפשר לנו לשפר את ההוראה, ולהפוך אותה למהנה ואפקטיבית יותר עבור המורים והתלמידים.
כמורים, אנחנו מבלים חלק ניכר מיומנו בתקשורת עם בני אדם אחרים. בעזרת צחוק ניתן להפיג מתח שהצטבר, להפוך חיסרון ליתרון, לשכנע, ללמד, להעביר ביקורת בצורה נעימה יותר, לחזק קשר בינאישי, וליצור אווירה חיובית בכיתה ובצוות. מורים המשתמשים בהומור סובלים פחות משחיקה וזוכים לשיתוף פעולה גדול יותר מצד הצוות. תלמידים שצוחקים בשיעור הם עירניים יותר וזוכרים טוב יותר את הנלמד.
הצחוק מהווה מרכיב חשוב מאוד בתהליך הלמידה הנרכש של הילד. ילד צוחק, לא רק נהנה, אלא גם מפעיל ומאמן את מוחו. הצחוק ובכללן משחקים בגיל הילדות, במיוחד משחקים המלווים בהומור ויצירתיות, בונים את היכולות הלימודיות והדמיון של הילד. לילדים יש נטייה טבעית לעשות מעשי שטות אשר להם מיוחסות תכונות בהתפתחות הילד כמו בניית קשרים חברתיים, חשיבה ויצירתיות. הצחוק מגביר את היכולת של הילד לאגור יותר מידע כאשר תהליך הלימוד הוא בעל אופי מהנה ומלווה בצחוק והומור.
בתור ילדים קטנים אנחנו צוחקים כ- 300 פעמים ביום לפחות וככל שאנחנו מתבגרים רמת הצחוק פוחתת ל- 15 פעמים ביום. מדוע? הירידה החדה בכמות הצחוקים של הילדים מתרחשת בגיל שש, כאשר ילדים מתחילים ללמוד בבית הספר. הילדים מגיעים מגן הילדים עם נטייה טבעית לצחוק בכל מצב ואז הם נתקלים באחד המשפטים המוכרים של המורים: "אולי תספר לנו מה מצחיק אותך, שגם אנחנו נצחק?".
המורים מתייחסים לילד הצוחק הרבה בכיתה כ"ליצן הכיתה" ומשקיעים אנרגיות רבות בניסיון (שווא בדרך כלל) להניא אותו מהסטת הנושאים הרציניים לאפיקים קומיים. מורים שמרגישים שחסר להן קצת צחוק והומור בחיים יכולים ללמוד מ"ליצן הכיתה" כיצד לשלב הומור וצחוק בחיים. חוש ההומור שלנו הוא כמו שריר – אם לא נשתמש בו ונאמן אותו, הוא יתנוון.
לכל כיתה יש ליצן, וזה לא אמור להיות המורה. שיעור הוא אינו מופע סטנד-אפ ומורה חייב להקדיש קודם כל מחשבה ל"קהל" עמו הוא עובד. המורים הטובים ביותר הם אלה המשלבים הומור והקפדה על משמעת, אולם עליו להפעיל שיקול דעת, האם הוא יכול "לזרום" עם הכיתה או הוא חייב להיות קשוח? מורה מנוסה אמר לי שבמהלך השיעורים בכיתות ז` אין על פניו אפילו בדל חיוך ואילו בשיעורים עם כיתות י"א הוא מתבדח בחופשיות ומרבה לצחוק. בנוסף, מומלץ לתחום את השימוש בצחוק והומור לפרקי זמן ידועים מראש, או לשלבם עם תכני השיעור.
רמת האלימות בבתי הספר עולה בהתמדה. הזמן המוקדש להרצאות ושיעורים הוא ארוך מדי וילדים נוטים להפנים את הגישה של מערכת החינוך האומרת: על מנת להצליח צריך להיות רציני ושקדן. אופי ניהול השיעורים, ללא הומור, וברצינות יתרה גורם לשעמום. ילד משועמם עלול לנהוג בכל דרך שתביא לשבירת השגרה, להתנהג בצורה לא רצויה ולגרום לילדים אחרים לעשות דברים שישברו את השגרה. נוסף על כך, המסרים שהילדים מקבלים מהתקשורת משפיעים עליהם בנטייה לנהוג באלימות פיזית ומילולית, ללכת מכות, להעליב, לנהוג בחוסר כבוד, לעשות פעולות לא נאותות וכיוצא בזה.
הצחוק יכול לתרום בהורדת רמת האלימות בבתי ספר, מפני שהוא יוצר אווירה חיובית ושובר את השגרה המשעממת. הפעלות צחוק והומור במערכת הלימודים מורידים את סף המתח, ואף עשויים לסייע לתלמידים לרסן את האמוציות והתגובות האימפולסיביות שלהם, ובעקבות זאת להוריד את סף האלימות בבית הספר כלפי המורים וכלפי חבריהם לכיתה.
כאשר אנחנו צוחקים במהלך השיעור ניתן "לזרום" עם התלמידים, לצחוק עמם, ולאפשר להם להביא הומור משלהם, אך חשוב גם להקפיד תמיד על כבודם של הנוכחים ועל התייחסות לנושאי ההומור הראויים למקום לימודים. לדוגמא, מורה המספר על טעות שעשה כשנתקל לראשונה בתרגיל או תהליך לימודי מגלה הבנה לקשיים הצפויים לתלמידיו, ובדרך זו תורם לתהליך הלמידה. כאשר מורה אינו מפחד להודות בטעות ואפילו לצחוק על כך, התלמידים נכונים ופתוחים יותר להתנסות, לתרגל ואף לטעות כחלק מתהליך הלמידה.
תארו לכם מצב אופטימי יותר: עשר דקות לפני תום השיעור התלמידים מניחים את הספרים והעטים ומפסיקים ללמוד ולכתוב, המורה מפסיק ללמד ומבקש מכל התלמידים לקום ולהזיז את הכיסאות אחורה כדי ליצור מרחב. לאחר מכן הוא מנחה אותם בתרגילי צחוק שונים, ובכך מאפשר לתלמידיו פורקן משעמום ושחרור מהרצינות במהלך השיעור.  באמצעות הצחוק הילדים נהנים זה בחברת זה, צוחקים אחד עם השני, משחררים אנדורפינים ומתחים, מתקשרים בדרך קלילה ושטותית. המוח נח ממחשבות והילדים קיבלו תחושה של "ואללה איזה בית ספר כייפי !", "פה צוחקים גם", "אפילו המורים נובחים כמו כלב".
כאשר ניתנת לילדים אפשרות לשחק, לצחוק ולהשתעשע גם במסגרת הלימודים הם רואים בבית הספר מקום דינאמי ומעורר יצירתיות, וירצו לבוא לבית הספר מתוך רצון והתלהבות. הילדים רואים גם כי המורים אינם מאיימים מתוקף סמכותם ותפקידם לשמור על משמעת, כי גם הם צוחקים כמו ילדים. שילוב הצחוק בבית הספר משפר את התקשורת בין הילדים לבין עצמם, בין הילדים למורים ולהוריהם. ילד שיצחק בבית הספר מדי יום, ישקיע את זמנו בלימודים מתוך אהבה ומוטיבציה. המערכת החיסונית של הילד תשתפר ותדירות המחלות וההיעדרויות תפחת בשל כך. ונוסף על כך, הצחוק מכניס יותר חמצן למוח ומעלה את רמת הריכוז ויהיה בריא יותר נפשית וגופנית. וזה לא בצחוק.
לסיום, כל אחד מאיתנו יכול לשלב יותר צחוק והומור בהוראה שלו, כל צריך רק להשקיע בכך קצת מחשבה.
אני מאחלת לכם הרבה הנאה בהוראה, ומקווה שתצחקו כל הדרך אל הכיתה.